לפי ההלכה היהודית ומסכת קידושין, קידושין ניתן לעשות בכסף, בשטר ובביאה וכך "האישה נקנית…" היום מתרגמים את ההוראה לשווה כסף וזוהי הטבעת. הדת היהודית היא הדת היחידה בה רק האישה מקבלת טבעת נישואין ואילו הגבר לא מקבל כלום. בדתות האחרות במעמד הקידושין הגבר והאישה נותנים זה לזו טבעת. אבל זוגות ישראלים רבים עושים מהלכים שונים אחרי החתונה וגם לפניה וקונים גם לגבר טבעת נישואין אלא שהיא לא מוענקת לו במעמד החופה, אבל הוא בהחלט עונד אותה בשמחה כדי להפגין את היותו שייך, נשוי ומאוהב…

סוגיית הטבעת החלקה

כידוע יש כמה תנאים לכשרותן של טבעות נישואין לאישה. ראשית, עליה להיות חלקה, היא צריכה להיות שייכת לחתן וכן כי שולמה במזומן משום שעד  שהיא לא משולמת, אם לדוגמה ניתן בגינה שיק או שולמה באשראי היא לא שייכת לגבר… ולכן לא עומדת בתנאי ההלכתי. כשמבינים את משמעות התנאים של טבעות נישואין לאישה בהלכה היהודית מבינים כי היהדות וההלכה דורשים מהאישה להיות צנועה וגם שתבחר את חתנה שלא לפי כספו או ממונו, ומשום כך לא צריך שהיא תראה את טבעת הנישואין, שאם במקרה טבעות נישואין לנשים בישראלהטבעת היא יקרה מפז, הרי שהכלה עלולה לרצות להתחתן עם החתן הזה רק בגלל שיש לו כסף וההלכה דורשת אהבה שלמה.

הדרישה הזו לא כל כך רלבנטית היום אבל כידוע את ההלכה לא משנים. מדובר על הזמן העתיק, הקדום בו היו נישואי שידוכים והכלה לא הייתה רואה את החתן לפני החתונה ומכיוון שכך, הפעם הראשונה שהיא הייתה רואה אותו זה היה במעמד החופה ולכן הייתה צריכה להמשיך ולשמור על צניעותה וגם לא לראות את הטבעת כדי לא להבין אם מדובר בחתן עשיר או עני, ולא לחמוד את ממונו וזוהי גם הסיבה אומרים שמכסים את פניה של הכלה, לא מחמת צניעות כפי שאפשר לחשוב, זהו מנהג שהשתמר מהזמן הקדום כדי שכלות לא תתפתנה לראות את שוויה של הטבעת…

בזהב, כסף או זהב לבן

בתחום טבעות נישואין לאישה יש מגמה די בולטת של חזרת הזהב הצהוב, בעל הקארט הגבוה שמה שמייחד אותו הוא הצבע הצהוב החזק, אבל יש גם כלות שבוחרות מתצוגת טבעות נישואין לאישה מזהב לבן, טבעות עדינות בצבכ כסף כאמור , אך הן עשויות מזהב לבן שערכו שווה לזהב הצהוב.